סצנה 07
טוב לי, אבל כאילו אסור לשמוח
ערב טוב מעורר פתאום אשמה: האם אפשר לשמוח כשלאחרים קשה? שתי עמדות מנסות להחזיק יחד חמלה ושמחה אישית.
זו שיחה פנימית של אדם אחד. שתי בובות מבטאות עמדות שונות בתוך אותה חוויה.
טוב לי, אבל כאילו אסור לשמוח
ערב. בטלפון — התכתבות עם חברים: מפגש, תמונות, צחוק. לצד ההתכתבות פתוח פיד חדשות.
עוד סצנות בנושאים קרובים
הדיאלוג המלא
ערב. בטלפון — התכתבות עם חברים: מפגש, תמונות, צחוק. לצד ההתכתבות פתוח פיד חדשות.
הבובה הכחולה
היום ליד השולחן היה כל כך מצחיק, שלכמה דקות כל השאר נעלם. ואז היד נשלחה לטלפון.
הבובה האדומה
ואחרי הידיעה הראשונה התעוררה בושה על הדקות האלה.
הבובה הכחולה
כן. החיים של מישהו מתפרקים עכשיו, ואני כאן עם בחירת קינוח וצחוק על איזו שטות.
הבובה האדומה
אבל גם כשישבנו בשקט וקראנו חדשות, לאנשים האלה לא היה קל יותר.
הבובה הכחולה
זה ברור לי. רק שזה נשמע כמו תירוץ נוח. הרי ככה אפשר להסביר כל אדישות.
הבובה האדומה
ולי קשה להבין איפה נגמרת חמלה ומתחילה הדרישה להרגיש רע כל הזמן.
הבובה הכחולה
אם יהיה לי טוב, אולי אפסיק לשים לב לכאב של אחרים?
הבובה האדומה
גם לי אין רצון שזה יקרה. אבל היום ליד השולחן הרי לא שכחנו שום דבר לתמיד. פשוט דיברנו, אכלנו, היינו יחד.
הפסקה קצרה.
הבובה הכחולה
רציתי להעלות תמונה. ואז עלתה לי בראש תמונה של מישהו שמסתכל עליה וחושב: ״ברור, אצלך הרי הכול נפלא״.
הבובה האדומה
והתמונה נשארה בטלפון.
הבובה הכחולה
אפילו התחלתי לנסח כיתוב מצטדק: שמזמן לא נפגשנו, שלכולם היה קשה. כאילו צריך לקבל מראש רשות לערב טוב.
הבובה האדומה
ממי?
הבובה הכחולה
אין לי מושג. ממי שעכשיו קשה להם יותר. ממכרים. אולי מעצמי.
הבובה האדומה
ואם אף אחד בכלל לא יראה את התמונה — גם אז יהיה צורך להצדיק את הערב הזה בפנים?
הבובה הכחולה
נראה שכן. הרי זה כבר לא רק עניין של מה אחרים יחשבו.
הבובה האדומה
אז אולי אפשר להניח לתמונה בינתיים. לי חשוב יותר כרגע להבין למה גם כשאין אף אחד מסביב, צריך לגרוע משהו טוב מהערב הזה.
הבובה הכחולה
כי לצד הטוב מיד מופיעה השוואה. יש לי שולחן, חברים, אפשרות לחזור הביתה. ולמישהו אחר כבר אין את כל זה.
הבובה האדומה
וזה נכון. אין לי רצון להעמיד פנים שאין הבדל.
הפסקה.
הבובה הכחולה
לפעמים נדמה שאם לפחות לא אשמח, אשאר בצד שלהם.
הבובה האדומה
כאילו השמחה מעבירה אותנו לצד השני?
הבובה הכחולה
בקול רם זה נשמע מוזר. אבל זו בדיוק התחושה.
הבובה האדומה
ולי הצחוק של היום לא הרגיש כמו בגידה. יותר כמו אפשרות לנשום קצת יותר בחופשיות לכמה דקות.
הבובה הכחולה
גם לי. עד הטלפון. ואז התעורר רצון כאילו לבטל את התחושה הזאת.
הבובה האדומה
אולי אין לנו מושג מה לעשות מול כל מה שקורה. אבל האם בגלל זה חייבים להתווכח עם החום שהיה היום?
הבובה הכחולה
אין לי מושג. בינתיים קשה לי להחזיק את שני הדברים יחד: שיש כאב בעולם, ושהערב הזה באמת היה טוב.
הבובה האדומה
גם לי. רק שאין לי רצון שההכרה באחד תחייב למחוק את האחר.
מסך הטלפון כבה. התמונה נשארת ללא פרסום. הבובות שותקות זמן מה.



