סצנות על סתירות פנימיות

שתי בובות נותנות קול לצדדים שונים של חוויות מוכרות. אפשר להתבונן בשיחה הפנימית מבחוץ — אולי יהיה בה משהו שקרוב גם אליכם.
לצפייה בסצנותלפעמים נדמה שקולות שונים נשמעים בתוכנו. קול אחד מזכיר פחדים, דאגות והשלכות אפשריות: ״ומה אם זה לא יצליח?״, ״אולי עדיף לא לשנות דבר?״. קול אחר מבטא רצונות: לנסות משהו חדש, להתחיל ללמוד, להחליף עבודה, ליצור קשר זוגי או להרשות לעצמנו לנוח.
העמדות הפנימיות האלה יכולות להתקיים בו־זמנית. אנחנו רוצים שינוי — וחשוב לנו להרגיש ביטחון. אנחנו רוצים קרבה — וחוששים מאכזבה. כל צד עשוי לבטא משהו משמעותי עבורנו.
כשהשיחה הזאת מתרחשת רק במחשבות, לפעמים קשה להבחין מה בדיוק עוצר אותנו, מה אנחנו רוצים ועל מה אנחנו מנסים לשמור. כך נולד הרעיון של ״תיאטרון פסיכולוגי״: לתת לצדדים שונים של החוויה דמויות והזדמנות להשמיע את קולם.
שמי אנטון בורץ. אני עובד סוציאלי, ועבדתי במשך יותר מעשר שנים עם אנשים המתמודדים עם התמכרות. אני בעל תואר ראשון בעבודה סוציאלית ומסיים את לימודיי לתואר שני בפסיכולוגיה.
הפרויקטים שלי כוללים את LifeMap AI, מפה חזותית של העולם הפנימי, את האתר addictionhelp.org.il ואת ערוץ ה־YouTube שלי על התמכרות ותמיכה בקרובים.