תיאטרון פסיכולוגי
על הפרויקט
איך נולד הרעיון
לפעמים נדמה שקולות שונים נשמעים בתוכנו. קול אחד מזכיר פחדים, דאגות והשלכות אפשריות: ״ומה אם זה לא יצליח?״, ״אולי עדיף לא לשנות דבר?״. קול אחר מבטא רצונות: לנסות משהו חדש, להתחיל ללמוד, להחליף עבודה, ליצור קשר זוגי או להרשות לעצמנו לנוח.
העמדות הפנימיות האלה יכולות להתקיים בו־זמנית. אנחנו רוצים שינוי — וחשוב לנו להרגיש ביטחון. אנחנו רוצים קרבה — וחוששים מאכזבה. כל צד עשוי לבטא משהו משמעותי עבורנו.
כשהשיחה הזאת מתרחשת רק במחשבות, לפעמים קשה להבחין מה בדיוק עוצר אותנו, מה אנחנו רוצים ועל מה אנחנו מנסים לשמור. כך נולד הרעיון של ״תיאטרון פסיכולוגי״: לתת לצדדים שונים של החוויה דמויות והזדמנות להשמיע את קולם.
שתי בובות מציגות סתירות פנימיות מוכרות. התבוננות בשיחה שלהן מבחוץ יכולה לאפשר לנו לזהות אמירות שקרובות לחוויה שלנו, להבחין ביתר בהירות במחשבות וברגשות שלנו ולחשוב איזו עמדה נשמעת כרגע בעוצמה רבה יותר.
אין כאן צורך לבחור מנצח או לחפש תשובה נכונה. קודם — סצנה שלמה. אחריה — שלוש שאלות לא מחייבות, כדי לעצור ולהקשיב למה שהתעורר בנו.
הבסיס הפסיכולוגי
הרעיון של הפרויקט מהדהד טכניקות דיאלוג בפסיכותרפיה, ובהן טכניקת ״שני הכיסאות״, שבה עמדות פנימיות שונות מקבלות הזדמנות להשמיע את קולן. קרוב אליו גם הרעיון של התבוננות במחשבות מבחוץ, המשמש בטיפול בקבלה ובמחויבות — ACT.
״תיאטרון פסיכולוגי״ הוא פרויקט מקורי להנגשת ידע ולמחשבה עצמאית. הוא אינו משחזר שיטה טיפולית במלואה; היעילות של הסצנות האלה כשלעצמן לא נחקרה בנפרד.
מקורות
שני צדדים של שיחה
הבובה הכחולה
בסצנה הזאת הוא מדבר על ביטחון, על החיים המוכרים ועל הפחד מאי־ודאות.
הבובה האדומה
בסצנה הזאת היא מדברת על שינוי, על אפשרויות חדשות ועל הפחד להישאר במקום.